יום רביעי, 29 ביוני 2016

רמדאן כרים



יום אחרי הפיגוע בשרונה הייתי מתוכננת לצאת לטיול סיור בטייבה. אלו הם ימי הרמדאן החגיגיים והסתקרנתי להשתתף בחוויה. ביני לבין עצמי התלבטתי אם לצאת וכמעט ביטלתי את בואי. מה שהכריע את הכף היה שחברה ואני קבענו את התוכנית לפני כמה שבועות וזה לא הוגן כלפי המארחים שלנו שניתן לפחד להשתלט עלינו ושהקיצונים שמנסים לחבל בשגרה ינצחו.

מעבר לססמאות פוליטיות, משחקי אגו או ענייני דתות, אני רואה צד שלא הולך להיעלם מכאן, שאי אפשר להמשיך ולהתעלם ממנו. שכנים שחייבים ללמוד להסתדר איתם כדי להפוך את המקום הזה לחתיכת גן עדן ונקודת ההתחלה היא קודם להכיר אותם. לא דרך סיפורים בחדשות ואגדות אורבניות אלא דרך העיניים שלי.


לתיירות יש כח לחבר בין אנשים
יצאתי לטיול. קיבלו אותי בזרועות פתוחות וביחס חם ולי זו פעם ראשונה שאני פוגשת מקרוב את הדת האסלמית. בשביל המקומיים הייתי אטרקציה לא פחות משאני הייתי תיירת בביתם.
התחנה הראשונה: "הר הזבל"
גבעה בגובה 36 מטר שבעבר הייתה מצבור של זבל וכיום נוקתה, שוקמה ומקשט אותה פסל מוזיקלי בשם "שופרות השלום". חמשת השופרות מסמלים את חמשת חומשי התורה ואת חמשת מצוות היסוד של האיסלם.
הפסל הוא יוזמה פרטית של התושבים וכולי תקווה שהם ימשיכו להיאבק וליצור כדי שיוכלו להפוך את "הר הזבל" לחירייה של היום. מקום שבאים אליו לסדנאות של מוצרים בר-קיימא ולחוות אמנות. 
בזכות הבריזה בראש הגבעה והנוף שניבט ממנה, למקום יש פוטנציאל אדיר לפריחה משגשגת.




מסגד בטייבה
סביב העץ העתיק שצמח גבהים בנו את המסגד. מבחוץ מבצבצת רק צמרת העץ שיוצאת מתוך חור בתקרה ורק כשנכנסתי חזיתי במלוא תפארת הגזע. השילוב בין הטבע ועבודת האדם באמת מרתק. 
רמדאן הוא חודש שמוקדש להתבוננות עצמית, עזרה הדדית ולהתקרבות עם האל. מצווה על כל אחד שבכוחו לצום, גם ילדים, להימנע מעישון ושאר הנאות החיים כמו מזון ושתייה מזריחת החמה ועד השקיעה.
ככל שהתקרבה השעה ל"איפטאר" (הסעודה ששוברת את הצום) הרחובות התרוקנו מאנשים ומתנועת כלי רכב והחלו לצוץ דוכנים קטנים לממכר מתוקים ומיצים לצד מאפיות שעבדו בכל המרץ. אווירת חג ירדה על העיר ומשפחות החלו להתכנס בביתן לסעודה.



משפחת אמין אירחה אותנו לאיפטאר ובכניסה לבית קיבלה אותנו בחיוך ענק בעלת הבית, אמינה, מורה ויזמית בת 23 ואיתה הצטלמתי.
אני חייבת לעצור ולציין את ההשקעה העצומה שהוכנה לרגל האירוח. שולחנות, כסאות, סכו"ם, צלחות. הכל מצוחצח ומגוהץ כיד המלך. היינו אוטובוס שלם של "תיירים" ושולחנות מקושטים ועמוסים במבחר מנות מהמטבח הערבי חיכו לכבודינו בחצר הבית. דבר לא נחסך מאיתנו. בין המנות עברו בני הבית ושאלו אם אנחנו צריכים עוד משהו ומילאו מחדש את הצלחות והציעו שתייה. ההרגשה הייתה כאילו הגענו לחתונת פאר. כל המשפחה המורחבת התגייסה כדי לקיים את הארוחה בהצלחה. נהניתי מהאוכל והתרגשתי מהמחשבה שמישהו טרח כל כך הרבה בשבילי.



אחר כך המדריך הסביר שבעלת הבית דרשה לארח אותנו והגיעה עם הבקשה עד לראש העיר.
מרוב שהיה לי כיף והרגשתי נעים היה לי חבל לעזוב את בית המשפחה המארחת אבל הטיול חייב להימשך.




רמדאן מרקט
זו השנה הראשונה שהמרקט מתקיים ולכן עוד לא התגבש והוא במצב גולמי. חוויה אותנטית לחלוטין. חוץ ממופעי תרבות, בכיכר המוארת נפתחו דוכנים, ביתנים קטנים מעץ, שמכרו מתוקים, בגדים, פרחים, מזכרות מעבודת יד וכלי קרמיקה בזול (כמובן שקניתי).
אני מנחשת שכנראה התושבים בטייבה לא רגילים לפגוש בתיירים שכן כל הזמן נשאלתי איך שמעתי על הרמדאן מרקט ומאיפה אני ואיך אני מתרשמת מהמקום. הנשים שפגשנו בטיול היו כל כך חביבות ויצאו מגדרן לארח אותנו עד שלא יכולתי להרהר שאולי זו הפעם ראשונה ששני צדדים נפגשים בגובה העיניים.




למרות שהשעה מאוחרת, נדמה שכל העיר התנקזה לחגיגות בכיכר ולא ממהרת ללכת לישון. סדנת בישול עם שף מפורסם בדיוק החלה והילדים מתרוצצים בין המתנפחים. הלילה עוד צעיר.



הסיור התקיים מטעם עמותת סיכוי שמובילה סיורי רמדאן עד ה-5.7   לפרטים על הסיורים המתקיימים: 



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה