זוג משקפי השמש הראשונים שלי היו סולידיים יחסית. מנומרים בגווני חום של אירוקה. אם אני זוכרת נכון זה היה בגיל 13. הייתי בטוחה שצריך ללכת על גוון שקרוב ללצבע השיער שלי וששחור מבגר אותי. לא השתגעתי על הזוג הזה אבל חייתי איתו בשלום. מדי קיץ הייתי חוזרת לחנות וקונה את אותו דגם שוב. פשוט לא הצלחתי לשמור עליו בחיים.
פעם אחת גנבו לי את התיק ואת המשקפיים איתו. בהזדמנות אחרת במהלך טיול בצפון נפלו לנחל ונעלמו בסחף הזרם או הטעות המביכה מכולן- התיישבתי עליהם.
כשם שהעניין שלי באופנה גבר וגיליתי את חדוות ההתלבשות והאיבזור, התחלתי לאהוב משקפי שמש צבעוניים ושחורים בכל הצורות. הפסקתי לשים את המשקפיים על הראש כי זה מרחיב את המוטות ואני סוחבת את הקופסה הגדולה בתיק בכל יציאה מהבית. קופסה שנתפסה בעייניי כמייגעת ותופסת מקום חשוב בתיק.
היום משקפי שמש מבחינתי הם כמו קעקוע: אחד לא מספיק. אחד עושה חשק לעוד.
אני אוהבת אותם בכל הצבעים, הדוגמאות והצורות. איך שאני מתחדשת בזוג אחד, אני כבר מתחילה לתכנן מה יהיה הזוג הבא שיגדיל את האוסף.
כמה רעיונות ל- WISH LIST איכותי של אירוקה:
נוט לעצמי:"אם את חובבת נעלי שפיץ, שלא תתפלאי אם הקראש הבא יהא על פינות חדות".פנדי יקירי.
וזה החדש הנוכחי. Ray Ban עגולים עם אפקט מראה מטאלי. לפני שנים אחדות לא הייתי מעיזה ככה. בעבר אפקט מראה נראה לי מגושם.
כיף ששום דבר לא נשאר קבוע בחיים ושהכל מתחדש ונעשה מגוון יותר עם הזמן.
הריי באן שייכות לסוג המתקפל שנכנס לתוך קופסה קטנה יותר מקופסת סיגריות.
גם לך יצא לחוות את הכלל "NEVER SAY NEVER"? גלי לי
שיהיה לכן יום כתום.
ועד לפוסט הבא אתן מוזמנות לבקרני בפייסבוק או באינסטגרם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה